אני בן 30 ואני עם אישתי מגיל הנעורים. בהתחלה היינו מאוד "דביקים" זה היה בעצם כיף ועפתי על זה, אבל לא ידעתי לנהל את זה נכון ואיבדתי חברים וגם אפילו את עצמי. הסביבה שלי כעסה עלי מאוד, זה הקשה עלי אבל המשכתי בשלי. שהתחלתי את תהליך המודעות שלי ונחשפצי לעולם הרוחני או הפנימי שלי, באופן טבעי רציתי להיות עם עצמי יותר. בהתחלה היה לי קשה כי פחדתי לאבד אותה, אבל נראה שאצלך זה לא זה. לפי הכתיבה שלך אתה ניגש לזה בצורה בוגרת, אני מאמין שאתה תמצא את הגבולות ואת האיזון הנכון, זה משהו שמגיע בכל רגע ורגע, משהו חי. זאת אומרת שתרצה לעשות משהו עבור עצמך אתה תעשה את זה עבור עצמך, שתרצה להיות עם חברים, תיהיה עם החברים, שתרצה להיות עם חברה שלך תיהיה עם חברה שלך. שנשואים ויש ילדים המאזן משתנה, אבל העצה שלי זהה, שאתה עם הילדים תהיה עם הילדים, תיהיה קשוב לעצמך ולסביבה שלך. הכי חשוב לדעתי זה כנות בתקשורת, גם אם לא נעים וגם אם יש מתח, זה כמו ללמוד לשלוט בשפיכה, פשוט להיות פתוח לחוויה לקבל אותה להכיל אותה, ולנשום. מקווה שהעברתי את המסר בצורה ברורה.